בימוי ותסריט: טרנס מאליק.
שחקנים: בראד פיט, ג'סיקה צ'אסטיין, האנטר מק'קרקאן, לארמי אפלר, טיי שריידן, שון פן.
שש. לחישה. "אמא… אבא… אח…". צילומים של פרחים וילדה קטנה; "הנזירות לימדו אותנו שיש שני דרכים- דרך הטבע ודרך החסד". שש. לחישה. אישה צעירה יושבת בביתה כשדוור מגיע למפתן ביתה ונותן לה מכתב. האישה פותחת את המכתב ופוצחת בבכי. אדם עומד באמצע שדה נחיתה ותעופה של מטוסים כשהוא מקבל טלפון. אחרי השיחה הוא נראה המום, עצוב, נראה ככאב שאין לתארו פיצח אותו. שש. האישה לוחשת; "בני… בני…". אנשים באים לנחם. הסבתא מסבירה כי החיים לא נגמרו, אך האישה עונה: "אני רוצה למות, רק כדי להיות איתו." ובעלה עונה לה בקשיחות נעימה- "זה בסדר, הוא בידיו של האל עכשיו. הוא יהיה בסדר." שש. האמא הצעירה מנסה להראות רגועה, אך הבכי והעצב לא מפסיק. האבא מסביר עד כמה הוא מצטער שלא הספיק להגיד לבנו כמה הוא מצטער על שהעביר עליו ביקורת. האבא עומד לבד בשקט ביער. ובוכה.
שש. אורות. חושך. אדם שנראה בשנות החמישים לחייו קם בבוקר ושוטף את ידיו. הוא מתקלח, מתלבש, אוכל והולך לעבודה. האדם, ג'ק, נראה כחושב על הדברים, מתענה על כל צעד וצעד שלו, בעוד חיי העסקים והיי-טק סביבו ממשיכים. לחישות. ג'ק אומר בראשו: "אחי, איך שחכתי אותך?" הוא מתקשר לאביו להגיד לו שהוא מצטער על משהו. ג'ק ממשיך להסתובב כאדם בלי נשמה, אדם מעונה, אדם שמצטער על כל נשימה שיוצאת מפיו. ג'ק יושב במשרד. אדם מדבר אליו אך הוא נראה כלא מקשיב. ג'ק נמצא במקום שנראה כחוף ים. שקט. ג'ק הבוגר מדמיין שהוא נמצא בבית הילדות שלו, מביט על הוריו הבוכים, העצובים, המנסים להתגבר על מות בנם האמצעי. האמא ביער, עצובה, בוכה. שש. להקה מדהימה בגודלה של מה שנראה כציפורים עפה לא ברחבי השמיים. שש. שקט.
מוזיקה מדהימה, כזאת שמחלחלת, מדהימה, מפעימה; צילומי חלל מרהיבים, סופרנובות, המפץ הגדול. היקום נוצר בחגיגת ויזואליות מדהימה שלא ניתן לתוארה. פיצוצים, חלל, ערפל, היקום נוצר בשירה ובפעימה. שקט. כוכב נוצר מערפלי החלל, מהשקט, מהכלום, מהיופי הצבעוני של היקום. בתוך הכוכב, דבר אינו נרגע. הר געש מתפרץ. ושוב שקט. שמיים, הרים, ערפל, עננים, שוב שמיים ושוב עננים. בכוכב מתחילים להתבשל חיים וטבע כאחד. הים, האוקיינוס, הכחול הגדול והשקט נוצר, ובתוכו, חיים רבים אחרים נוצרים; צילומים מרהיבים של אצות, מדוזות, בועות המובילות בתוכן יצורים חיים, עלים וענפים, פרחים מימיים, הכל מתרחש מתחת למים. דגים מגלים אחד את השני, את הטבע המימי. חיים נפגשים, נוצרים. דינוזאור גדול ומרהיב, בעל צוואר ארוך ועיניים עצובות, יושב לו על חוף הים. הוא מנסה להגיע למשהו, לבטן שלו, המדממת, על סף מוות. הים מדמם. כרישים שוחים במקהלה מעגלית. חיים נוצרים. רחם. שקט. דינוזאור טורף מסתובב ביער, חרישי וחינני. הוא יוצא מהיער ומוצא דינוזאור אחר, ממין אחר, שוכב על סף מוות על חלוקי אבנים, לצד נהר שקט. הדינוזאור הבריא מתקרב אל המדמם, מביט בו, דורך עליו, נראה כחושב. הוא משאיר את הדינוזאור המדמם למות, שהוא מביט בו בפעם האחרונה וממשיך ללכת. לחישה; "חיים אחרי חיים..". שקט. החלל. החלל הגדול, הבריא, הבוגר. תחילתו עברה וכעת הוא עומד איתן. היקום. לחישה; "אני מחפשת אחריך..". כוכבים, פלנטות. היקום נוצר זה מכבר. מטאור, אבן גדולה שנראית קטנה ביקום העצום. אנו עוקבים אחרי המטאור והוא מגיע לכדור הארץ, מתנגש בו בהרמוניה מושלמת. שקט. צילומי טבע. צילומי הטבע של כדור הארץ. קולו של האב נשמע; "דיברת אליי דרכה.. דיברת אליי מהשמיים". ג'ק הולך על אבנים. נחש במים. חיים נוצרים.
האבא והאמא מתחילת הסרט, מר וגברת אובראיין, נמצאים בביתם. מר אובראיין רוקם לעבר אשתו ההרה ומרגיש את החיים נוצרים בתוך בטנה. הוא מחייך, היא מחייכת. גברת אובראיין יולדת. נשים סביבה, מרגיעים אותה. ובנה נולד, בנה הבכור, הראשון, ג'ק. ג'ק מובא הביתה כתינוק, מר וגברת אובראיין מגדלים אותו; לוקחים אותו לטבע, הוא מרגיש את העלים, נושאם את האוויר הצח, את אוויר הטבע והעצים. הוא מסתובב בין רגלי הוריו, חוקר, מדבר, מנסה ללכת. ג'ק הקטן ואמו יושבים ומדברים על חיות. ג'ק ואביו שותלים עץ. ג'ק נוגע בדגו, חוקר. ג'ק מתקרב אל עריסה, ובה יושן תינוק. אחיו הקטן, אר.אל. כל צומת הלב עוברת לתינוק הקטן וג'ק חוקר את אחיו, מציק, בוכה מנסה להבין מה קורה סביבו. השניים גדלים קצת. ג'ק ואביו שותלים עץ. אר.אל קופץ על מיטה. חיים רגילים, הכל בסדר. סבא וסבתא באים לבקר. ג'ק ואר.אל מתקלחים. מסיבת ליל כל הקדושים. תחפושות וממתקים, אח נוסף נולד. כולם משחקים, האמא רוקדת סביב ילדיה. הסבא אומר; "נראה אותך עוד חמש שנים…". כל הילדים במיטה. אמא מנשקת את כולם וסוגרת את האור. שקט.
ג'ק הוא נער כעת. אחיו גדלו. הוריו התפתחו. ג'ק ואחיו משחקים בדשא; רצים, מתלכלכים, צוחקים. שעת הערב מגיעה ואמם קוראת להם לחזור הביתה לארוחת ערב. משפחת אובראיין יושבת סביב השולחן לארוחת ערב; דברי הלל לאל, כמה דיבורים. ג'ק מבקש מאביו דבר מה, והוא עונה: "אדוני, לא אמרת אדוני." ג'ק מתנצל. האב שומע מוזיקת קונצרטים ונראה רגוע. שקט. כל הילדים במיטה. אמא מדבר אל הילדים. ג'ק מביט באמו ובאחיו ומדמיין את אמו עפה למחצה ונוגעת בעלים סביבה; ג'ק הבוגר מופיע לשניות ספורות כשהוא נוגע בעלים בעצמו.
לא סתם לא כתבתי תקציר רגיל ל"עץ החיים". לא סתם כתבתי שברי משפטים ותיארתי את החצי השעה הראשונה של הסרט. לסרט אין עלילה אחידה. היא מסתתרת בין הפריימים של הסרט. העלילה מופיעה מדי פעם, מגיחה מין הצללים. אפשר להגיד כי הסרט מספר על אדם מזדקן, שבוחן את חייו כילד. אבל זה לא באמת מה שקורה בסרט. הסרט הוא מסע של אדם, המנסה להבין להיכן חייו נעלמו, למה ואיך. אותו אדם מנסה להבין את עצמו כאדם בוגר, כאדם בכלל, דרך התבוננות על חייו כילד, על חייו כאח הבוגר, בן לאבא קשוח ואמא דתית. הוא מנסה להבין את כל חייו, דרך הבריאה של היקום והחיים. ג'ק מחליט לעשות הסתכלות פנימית, ולהבין מאיפה חייו הגיעו, דרך הבנה של מאיפה היקום הגיע, מאיפה החיים עצמם, של כל היצורים החיים אי-פעם הגיעו. סצינת בריאת היקום והחיים לא נמצאת בסרט סתם. הסצינה הזו, שהיא אולי המרהיבה שבסצינות הקולנוע אי-פעם, מנסה להעביר לנו את דרך הסתכלותו של ג'ק על בריאת היקום והחיים, דרך עיניו של אדם שלא בטוח אם חייו הם נכונים, שלא בטוח האם הוא אדם דתי, או לא. זהו מסע של אדם שאורכו מיליארדי שנים. מתחילת החיים ועד סופם.
טרנס מאליק אורג סרט שהוא שיחה בין אדם לאלוהיו, בין אדם לחלומותיו ובין אדם למחשבותיו. הוא לא צריך מילים כדי לארוג את השיחה הזו, מאליק משתמש בכל דבר חוץ ממילים, הכל ויזואלי, דרך צילומים מופתיים ומרהיבים, מוזיקה מיוחדת, שבעזרת צליליה מספרת סיפור בעצמה, שמתחבר בשלמות אל הנראה על המסך וכמובן, שוטים מופלאים, הבונים עולם אחר, המובא דרך עיניו של אותו האדם, רק בשני תקופות בחייו: תקופת הילדות, בה הכל בהיר והכל נראה כמו מין גן-עדן מוזר ומשפחתי, ותקופת הבגרות, בה הכל נראה רעוע. מאליק עושה זאת, ועושה זאת במופתיות.
נכון, "עץ החיים" הוא לא סרט לכל אחד, הוא איטי, הוא ממעיט במילים, הוא עוסק בנושאים לא ברורים, הוא דתי ואתאיסטי באותה הנשימה וצריך לחקור אותו ולנסות ולהבין מה ראית ואיך זה משפיע עליך כאדם, כמבקר או כצופה. אני יכול להגיד שהסרט גרם לי להתעסק בו יותר מבכל סרט אחר. הוא לא הסרט הטוב ביותר בכל הזמנים, אך הוא בהחלט מהמעניינים שבהם. אולי זה פחות סרט ויותר חוויה קולנועית. אבל זו חוויה קולנועית שאין כמוה.
הביקורת מכה שנית. 